רש"י על נדרים נ״ד ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים נ״ד ב:ה׳
5 אָמַר אַבָּיֵי: כְּגוֹן שֶׁהִקִּיז דָּם, דְּלָא אָכֵיל דָּגִים. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ עוֹפוֹת נָמֵי לָא אָכֵיל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: דִּמְסוֹכַר וְאָכֵיל בִּישְׂרָא דְצִפְּרָא — פָּרַח לִבֵּיהּ כְּצִפְּרָא! וְתַנְיָא: אֵין מַקִּיזִין לֹא עַל דָּגִים, וְלֹא עַל עוֹפוֹת, וְלֹא עַל בָּשָׂר מָלִיחַ. וְתַנְיָא: הִקִּיז דָּם — לֹא יֹאכַל לֹא חָלָב, וְלֹא גְּבִינָה, וְלֹא בֵּיצִים, וְלֹא שַׁחֲלַיִים, וְלֹא עוֹפוֹת, וְלֹא בָּשָׂר מָלִיחַ! שָׁאנֵי עוֹפוֹת, דְּאֶפְשָׁר עַל יְדֵי שְׁלִיקָה.
פירוש רש"י על נדרים נ״ד ב:ה׳
5 כגון שהקיז דם - בשעת הנדר דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא לא נדר אדעתא דדגים ולא ממליך עליה כלל:
6 אפי' דעופות נמי כו' - דלאו אדעתא דעופות נדר ולא מימליך עליה הוא וכיון דלא אכיל עופות השתא לישתרי:
7 שאני עופות - שאפשר להו בתקנתא להקזה דאפשר לאכלן ע"י שליקה - אע"פ שהקיז דם ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר וממליך עליה ואסור: